מחול מודרני

באמריקה של המאה ה-19, רקדנית בלט קלאסי אמריקאית בשם איזדורה דאנקן הגיעה למסקנה שעולם הבלט אינו מאפשר לה מספיק חופש ביטוי כפי שהייתה רוצה. דאנקן פצחה בסגנון מחול ספונטני ואישי ביותר. זו הייתה התחלתו של סגנון המחול המוכר לנו היום כמחול המודרני. בעקבות איזדורה דאנקן באו חלוצים נוספים מעולם המחול הקלאסי והאופרה, אך הבולטת ביניהם והמשמעותית הייתה מרתה גרהם. היא פיתחה שיטה הנוגדת באופן גמור את מחול בלט הקלאסי ונהפכה ל"ילדה הרעה" של הבלט.
במחול המודרני, מקור החשיבות ומקור הכוח נמצא במרכז הגוף. קיים חיבור נפשי חזק בין הריקוד לרקדן. באקדמיה הרקדנים עוברים תהליך יצירתי ואומנותי כאחד. כל אחד וחיבורו האישי. כל זאת תוך עבודה קבוצתית מגובשת. שילוב מנצח בין הטכניקה הקלאסית, יצירתיות וגילוי עצמי.

השיעור מתבסס על מספר טכניקות מודרניות כאשר השיטות הבולטות בו הן "למון", "קאנינגהם" ו-"ריליס" באוריינטציה אירופאית (לכיוון ה"אקרובט"). השיעור מתחיל על הרצפה, לאחר מכן עוברים לעמידה במרכז, ממשיכים אל הפינה/תרגיל זז במרכז ומסיימים בווריאציה, שמטרתה לשלב מספר יסודות הנלמדים במהלך השיעור באופן ריקודי.
לבוש בשיעור: בגד גוף (לא משנה הצבע), מכנס ריקוד או גרביונים, שיער אסוף בקוקייה. בשיעור ובהופעות רוקדים יחפים, לעיתים קיים שימוש במגני ברכיים.